הצע מועמדות למשרה המתאימה לך

Political History and Embodied Identity Discourse in the Turkish Call to Prayer מתורגם

שם המאמר באנגלית:

Political History and Embodied Identity Discourse in the Turkish Call to Prayer

שם המאמר בעברית:

היסטוריה פוליטית והתגלמות השיח על הזהות בקריאת התפילה התורכית

סוג הטקסט: תרגום המאמר מלא

מספר סידורי להזמנה: 2

מחיר: 139 שקלים 209 שקלים

לבדיקת מאמרים מתורגמים נוספים לחץ כאן

 


פסקה ראשונה באנגלית

Introduction

This article examines the Turkish language call to prayer, which was recited in lieu of the traditional Arabic call for a brief time in Turkey’s early national period, and discusses the subsequent discourse this brief period continues to engender among listeners and practitioners. This discourse manifests itself both in recitation practice and reception, reflecting the co-existence of theoretically contradictory and incompatible identities. The call to prayer is just one case study exemplifying these multiple constructions of identity – constructions which began as early as the nineteenth century and which now seem to be an organic part of Turkish self-identification. I argue that, even though current practice prefers Arabic language recitation, the contemporary Arabic language call in Turkey nonetheless has been profoundly influenced by the Turkish language period because this period solidified the presence of a politically oriented embodied discourse evidenced in recitation artists’ production of the call and in Turkish listeners 'auditory reception.

The early national period that espoused Turkicization of the call to prayer began during the first half of the twentieth century when the publicly broadcast call was targeted for reform by the new secularist government. Having recently replaced the Ottoman Empire’s Muslim leadership with that of the national Turkish Republic, reformers were troubled by the call to prayer’s traditional language of recitation, Arabic, and its regular presence in public auditory space. As part of an overall modernization agenda that forwarded secularist and nationalist ideals, new language laws called for Turkish as the national language of the Republic and for state control over religious practice, as well. Hence, in 1932 mandated Turkish language recitation began. This linguistic change quickly resulted in popular unrest in part because Arabic is the sacred language of Islam and recitation in Arabic of the Koran, and to a lesser extent the call to prayer, is another important and direct link to God. Further, by mandating Turkish language call to prayer recitation, the populace of Turkey experienced a public five-times-daily reminder that the secular nation now took precedence over previous allegiances and more than a millennium of practice. However, despite popular opposition, the state felt strongly that Turkish recitation of this public practice should continue and the practice was maintained for almost twenty years before being restored to Arabic recitation.

Consequently, while Turkish secularists and some government officials may have perceived of their agenda as “freeing” the state from religion, what in fact happened was the reverse; as historian Kemal Karpat argues, “The problem that Turks would eventually face, therefore, was how to free the faith from the autocracy of the state rather than vice versa.”1 Seen in this light, opposition to the call and other state mandated religious reform efforts was, in a sense, an internal rebellion in which practicing Muslim Turks sought to regain autonomy over their religious practice.


פסקה ראשונה מתורגמת לעברית:

מבוא

מאמר זה בוחן את קריאת התפילה בשפה התורכית, אשר היה בשימוש במקום הקריאה המקורית בערבית, לזמן קצר, בתחילת תקופת המדינה התורכית וממשיך ודן בשיח שתקופה קצרה זו יצרה בקרב מאזינים ומתפללים. שיח זה בא לידי ביטוי באקט התפילה ומבטא את הקיום של שני זהויות שעל פניו נראות כסותרות. הקריאה לתפילה הוא דוגמא מייצגת לריבוי הזהויות מבנים שהחלו במאה ה 19 ושנראה שהיום הם חלק אורגני מהזהות העצמית התורכית. אני טוען שלמרות שבפועל יש העדפה של הקריאה הערבית היום, הקריאה הערבית בת זמנינו בתורכיה הושפעה רבות מתקופת השפה התורכית כיוון שתקופה זו יצרה שיח בעל אוריינטציה פוליטית באומנות הקריאה לתפילה הן בצד הקוראים והן בצד המאזינים.

תקופת המדינה התורכית המוקדמת שפעלה לתורכיזציה של הקריאה לתפילה החלה במחצית הראשונה של המאה ה 20 כאשר הממשלה החילונית החדשה עשתה רפורמה בקריאה לתפילה. ממשלה זו – שהחליפה את השלטון המוסלמי של האימפריה העותמנית בזו של הרפובליקה התורכית ראתה בהחלפת הקריאה לתפילה מהערכית המקורית לתורכית חלק מתהיך מודרניזציה שמביא רעיונות לאומיים וחילוניים לקידמת הבמה. חוקים חדשים הפכו את התורכים לשפה הרשמית ונתנו לממשלה שליטה מלאה בדת. כך, ב 1932 החלה חובת השימוש בתורכית לקריאה לתפילה. שינוי זה גרם לאי שקט ציבורי כיוון שערבית היא הדת הקדושה לאיסלם והתפילה בערבית ובמידה פחותה הקריאה לתפילה בערבית מהווים עוד חיבור חשוב לאלוהים. יותר מכך, על ידי כפיית השפה התורכית בקריאה לתפילה, הציבור התורכי קיבל תזכורת חמש פעמים ביום על כך שהמדינה החילונית היא חשובה יותר כעת מההשתייכות הדתית הקודמת בת אלף השנים. אולם, למרות ההתנגדות הציבורית הממשלה חשה שהקריאה התורכית לתפילה צריכה להמשיך והיא אכן המשיכה למשך כמעט עשרים שנה עד שהקריאה הערבית המקורית הוחזרה. כתוצאה, בעוד שהתורכים החילונים ואני ממשל חשו שהאג'נדה שלהם "משחררת" את המדינה מהדת, מה שקרה בפועל הוא ההפך; כפי שטוען ההיסטוריון קמל קרפט:"הבעייה שהתורכים עמדו בפניה לבסוף היא איך לשחרר את האמורנה מהאוטוקרטיה של המדינה יותר מאשר ההפך". כאשר מסתכלים על הדברים בצורה זו, האופוזיציה לקריאה בתורכית ולשאר הרפורמות הדתיות של המדינה היא מרד פנימי בה תורכים דתיים ניסו לקבל חזרה לידיהם את השליטה בדת.

למרות שתקופת הקריאה התורכית נמשכה זמן מועט יחסית, היא השיגה חלק מהמטרות שלה במושגים של לאומיות: התקופה השפיעה על הבנייה של סגנון תורכי ייחודי של קריאה לתפילה, דבר שיצר פרקטיקה מלודית וווקלית שלא הייתה קיימת קודם. אולם הדבר גרם גם כן לתוצאה צפוייה ורצויה פחות: הסגנון התורכי החדש נקשר לפרקטיקה העותמנית שקשורה לסולטן ולאיסטנבול הקוסמופוליטית בצלילים ובקולות. התוצאה הסופית היא שכאשר מואזינים ואימאמים, הקוראים לתפילה, קוראים כיום בתורכיה, הם פונים דרך הסגנון ובצורה פיזית ודרך השפה של הקריאה לזהויות מוסלמיות, תורכיות ועותמניות בלא שאחד מהם גובר בהכרח על האחרים. כך, הפרקטיקה של הקריאה לתפילה הפכה סוג

להמשך הקריאה ולרכישת המאמר יש לפנות ישירות לעמדת צור הקשר המופיע תמיד בצידו השמאלי של האתר


Political History and Embodied Identity Discourse in the Turkish Call to Prayer מתורגם
דרג את הצבעתך

צור קשר

בקרו אותנו בפייסבוק